קצת עלי...

היי
נעים מאוד קוראים לי מעיין מויאל יזומבק. אני אמא ל..., תמיד בשלב הזה אני נתקעת... לא יודעת אם להגיד שאני אמא לתאומות כשכולם רואים רק אחת (עופרי) ומרימים גבה וקצת לא נעים להם לשאול ו"השניה"...?
לא יכולה להגיד שאני אמא לאחת כי לא משנה כמה שנים יעברו ומה דברים ישתנו אני תמיד אהיה אמא גם של שוהם. אז עד שאחליט סופית איך להציג את הנושא בואו נחזור קצת הרבה אחורה לפני שהייתי אמא של....

גדלתי במשפחה דתית לאומית, אבל כבר מגיל 13 התחלתי לשאול שאלות בנוגע לדת. לסביבה לא תמיד היה תשובות. בעקבות זה עזבתי את המסלול שהיה מאוד ברור לכולם עבורי (ללמוד באולפנה) ונרשמתי לפנימייה צבאית חילונית כדי ללמוד ולגלות מי אני ומה אני רוצה. בהתחלה היה לא פשוט, בתור ילדה שבקושי הייתה לי אינטראקציה עם בני המין השני פתאום ישנו באותו בניין במרחק של דלת. ללכת עם מכנסיים היה מאוד מוזר עבורי אבל מהר מאוד מצאתי שזה דווקא די נוח. מיותר לציין שהביטחון העצמי ותחושת השייכות היו ממני והלאה (בעיקר הלאה...), תמיד הייתה לי תחושה שאני בתוך מבחן, שדעותי לא תמיד נכונות, שהסביבה תמיד בודקת אותי וכמובן אינה מקבלת את השינוי והדרך שלי. מצאתי את עצמי מגיעה למצב שלהיכנס לקנות קולה לבד בקיוסק זאת סיטואציה מורכבת נפשית ופיזית. עם השנים בעזרת לא מעט טיפולים ריגשיים ומציאת המקומות הבטוחים שלי בניתי את הביטחון והידע כיצד לנהוג ולהתגבר על החששות והפחדים.

אם מישהו לפני עשור היה מספר לי שאני אהיה מדריכת נוער בפנימייה הייתי צוחקת! אני? אוביל? אדריך? אהיה המקום הבטוח של בני נוער? זה היה נשמע כמו חלום רחוק. אבל כנגד כל הסיכויים החלטתי לקפוץ על הרעיון ובמשך כשבע שנים הייתי מה שמעולם לא חשבתי שאצליח להיות. לא היה פשוט בכלל! הילדים אתגרו אותי ולקחו אותי לקצה. נפשית ופיזית מנעד הרגשות היו בכל יום מהקצה אל הקצה. ידעתי איך היום יתחיל אבל אף פעם לא ידעת איך היום יסתיים. הם לקחו אותי למסע מטורף חזרה למה שהייתי ובנו אותי לא פחות ממה שבניתי אותם.

הילדים האלה ליוו אותי ועדיין מלווים ומאמינים בי ואני בהם לאורך כל הדרך והם חלק משמעותי מאוד במותג "שוהמיקה". טוב, אז חזרנו לשוהמיקה...וזה הזמן שאני צריכה סוף סוף לחזור להתחלה. לפני שלוש שנים ילדתי תאומות פגות מהממות שוהם ועופרי. לצערי לפני כשנה ושבעה חודשים שוהם החליטה שהעולם הזה הספיק לה ועזבה אותנו בנר רביעי של חנוכה. שוהם לא סתם בחרה בתאריך הזה לעזוב את העולם.. שוהם מהרגע הראשון הוכיחה שהפתגם " הכניסה אור לבית" אינו נכתב סתם! היא נגעה בכל אדם שפגש אותה, אי אפשר היה להיות עצובים לידה, תמיד גרמה לכולם לחייך. שוהמיקה באה לעולם ללמד אותי שלוש דברים חשובים: טוב מהו, אימהות ואמונה (בעצמי ובאחרים).

לכן כשפתחתי את המותג, וחשבתי על השם החלטתי לתת לו את השם הכל כך מחייב הזה "שוהמיקה". בתקווה שבכל פעם שמוצר יגיע ללקוח יעלה לו אותו החיוך הקטן ששוהם העלתה על פני האנשים שפגשו בה. שהאור שלה יגיע לכמה שיותר בתים ולא יכבה לעולם!